מאת רועי רשתי
את המסע לאנטרקטיקה התחלנו באושואיה, עיר שנמצאת בדרום המאוד רחוק של ארגנטינה והיא הדרומית ביותר בעולם.
מעבר לטבע מהפנט, המיקום של אושואיה הופך אותה לנקודה אידיאלית ליציאה למסע לאנטרקטיקה.
כמו מוצ'ילרים טובים, גם אנחנו התחלנו את המסע שלנו לאנטרקטיקה בשיטוט בסוכנויות השונות, מחפשים דילים של הרגע האחרון של חברות שנשארו עם מקום פנוי על הספינה.
מצאנו הפלגת פאר של 11 ימים בשליש מהמחיר המקורי (יוצא הרבה כסף, אבל לפחות נכנס לנו בתקציב).
התחלנו את ההפלגה בספינת פאר עם עוד 170 אנשים.
צילום: רועי רשתי
סוויטות עם מרפסת, אוכל, אלכוהול וכל פינוק שאפשר לחשוב עליו. חמישה כוכבים של ממש.
היומיים הראשונים עד ההגעה ליבשת הקפואה היו מייגעים. השייט במעבר דרייק(Drake Passage) ידוע כמסויט ולא בכדי - גלים שמטלטלים את הספינה גרמו לעשרות אנשים להקיא, לקחת כדורים וזריקות.
כשהגענו, הבנו שמילים לא יכולות לתאר את החוויה.
את העצירות ביבשת עצמה הכתיבו, הקפטן ומזג האוויר. למזלנו, רוב הימים היו שמשיים ברמה שלא הייתה מביישת את תל אביב בסוף מאי והטמפרטורות היו מאוד נוחות יחסית לעונה ונעו באזור האפס.
ירדנו מהספינה פעמיים ביום, כשכל ירידה מהספינה הייתה לזודיאק, סירת מנוע מתנפחת שלקחה אותנו לחוף או לסיבוב במים לראות קרחונים או לחפש חיות.
אם אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אז השממה הקרחית של אנטרקטיקה כנראה שווה קצת יותר ובאמת קשה להעביר את החוויה במילים - זה לא גן חיות ולא ספארי, ומעבר לירידות ליבשה שבהן רואים דברים כמו מושבות עצומות של פינגווינים, אי אפשר באמת לדעת מה הולכים לראות.
צילום: רועי רשתי
היו ימים שראינו דברים כמו שהראו לנו בפרק של Frozen Planet שהוקרן על הסיפון ערב לפני או שסיפרו לנו עליו בהרצאה על הספינה יומיים לפני זה.
היו ארוחות בוקר שאכלנו בחלק החיצוני של חדר האוכל שאחרי כמה לגימות של קפה הבנו שהגלים לידנו הם בעצם להקה של קטלנים (Orca) שמלווים את הספינה.
קשה לתאר וגם המצלמה לא מצליחה לתפוס את הקרחונים הענקיים בטקסטורות מיוחדות בצבעים של לבן, כחול ולפעמים גם אפור כהה.
עם כל זה, אני חושב שהזכרונות הכי חזקים שיישארו איתנו, הם לא השקיעות הצבעוניות ב12 וחצי בלילה ואולי לא אירוע ספציפי של לוויתן, פינגווין, אלבטרוס ענק או כלב ים שראינו בקצת יותר מ4K, אלא הזיכרון של טבע אמיתי, שונה והכי הכי טהור שיכול להיות. פינגווינים שלא מפחדים מבני אדם, אין מסלולים מסומנים, בניינים, דרכים, אינטרנט או אפילו פחי אשפה. יש רק טבע שגורם להחסיר קצת יותר מדיי פעימות ועוזר להבין שגם אם אתה מרגיש שראית הרבה ממה שיש לעולם להציע, יש עוד הרבה ממה להתרגש.
צילום: רועי רשתי
תודה רבה לרועי שחלק איתנו את החוויה המטורפת